עובדות מוסכמות
תביעה בסד"מ, שהוגשה על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן :
"הבנק"), כנגד חברה שניהלה אצלו חשבון עו"ש (להלן :
"החברה"), וכנגד הערבה לחיוביה בערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (להלן :
"נתבעת 2"). התביעה הוגשה בגין יתרת חוב שנותרה בחשבון, בסך 325,053 ש"ח, ובגין יתרת חוב של ארבע הלוואות שניתנו לנתבעת 1 ולא הוחזרו במלואן (בסך של 45,655 ש"ח, 58,963 ש"ח, 49,873 ש"ח, 79,655 ש"ח). בכתב התביעה נאמר, כי חובה של החברה ליום הגשת התביעה עמד ע"ס של 561,202 ש"ח
אין מחלוקת על יתרת החוב שהחברה חבה לבנק ועל האופן בו נוצרה. אין גם מחלוקת, כי התובע סירב לכבד שיקים של הנתבעת 1, כאשר יתרת החוב בחשבונה עמדה על סך של 451,183 ש"ח, וכי הודעה על ביטול מסגרת האשראי נשלחה לחברה ביום 2.10.02.
הנתבעים קיבלו רשות להתגונן כנגד התביעה ואף הגישו תביעה שכנגד, בטענה כי הבנק פעל שלא כדין, בכך שביטל את מסגרת האשראי באופן חד-צדדי, החזיר בו ביום למעלה מ- 10 שיקים והפך את חשבון החברה למוגבל. נתבעת 2, שערבה לחיובי החברה לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, ולא התייצבה לדיונים בבית המשפט, ולכן כל הנאמר לגבי החברה חל גם עליה.
נסיבות ביטול מסגרת האשראי
מנהל החברה, מר עמוס שקד, העיד כי מדובר בחברה משגשגת, אשר נקלעה לקשיי נזילות בעקבות האינתיפאדה, ולכן נאלצה ליטול אשראי מוגבר מבנק. לדבריו, החברה פעלה בעצה אחת עם הבנק, הפסיקה לעבוד עם לקוחות בעייתיים, ונהגה להעביר לבנק רשימה של שיקים שבכוונתה להוציא, כאשר הבנק מצידו היה מאשר מראש את ההוצאות ואת השיקים.
לדבריו, הבנק ידע כי עומד להיכנס שותף לחשבון החברה. אולם, הבנק סירב להמתין מספר ימים ובניגוד לסיכום שהושג איתו, פעל באורח חד צדדי ובחוסר תום לב, בכך שהחזיר שיקים של החברה, הגביל את חשבונה וגרם לקריסתה.
מר שקד העיד, כי ביום 2.10.02, בשעה 12:41 ללא הודעה מוקדמת, נשלח פקס למשרדי החברה ובו "דרישה לתשלום חוב" (נספח ג' לתצהיר שקד), תוך מתן ארכה של 10 ימים לסילוקו. ברם, בניגוד לאמור במכתב, ומבלי שניתנה לחברה כל אפשרות להתארגן, החזיר הבנק בו ביום כ- 20 שיקים של החברה - ובכך הפך את חשבון החברה למוגבל באופן מיידי והוביל להפסקת פעילותה.
מר שקד ציין, כי ביום משלוח הפקס למשרדי החברה היה בדרכו לבית החולים בבאר-שבע, לשם הוזעק עקב פציעת בתו בעת שירותה הצבאי. לדבריו, באותו יום שוחח טלפונית עם דני ביטרמן, מנהל התחום העסקי בבנק. במהלך השיחה אמר לו, שעובד החברה בשם אורן נמצא בדרכו לבנק עם שיקים ע"ס 60,000 ש"ח, ואף ציין כי הוא עצמו עומד להיפגש למחרת לפגישה מסכמת עם השותפים הפוטנציאליים. מר שקד הלין, כי על אף שדני ידע את הנסיבות המיוחדות בהן היה שרוי באותו יום, שלח את הפקס בשעת צהריים למשרדי החברה וסירב להמשיך ולכבד שיקים שלה. מר שקד העיד, בדמעות כמעט, כי התנהגותו של הבנק סיכלה את מהלך הכנסת חברת רהב כשותפה לחברה, ולמעשה גרמה לקריסת החברה ולהפסקת פעילותה.
דני ביטרמן העיד, כי לא ידע כלל על פגישה שנקבעה עם שותפים פוטנציאליים של החברה, אך לא היה בפיו הסבר לעובדה ששלח את הפקס רק בשעה 12 בצהרים, למרות שידע כי מר שקד אינו נמצא במשרד.
מעיון בדפי הבנק של החברה עולה, כי אכן ביום 2.10.02 לא כיבד הבנק 20 שיקים של החברה (נספח טו לתצהיר הבנק). מנהל הסניף, מר משה מנדל, הכחיש בעדותו כי הופקדו 60,000 ש"ח בחשבון החברה, כנטען על ידי מר שקד ועיון במסמכים מעלה, כי בידי הבנק היו ממסרים דחויים ע"ס 58,000 ש"ח, ולא הפקדה בסכום זה במזומן.
אין מחלוקת, כי החברה היתה שרויה בקשיי נזילות קשים. בין אם הדבר נובע מכשל ניהולי ועודף הוצאות - כטענת הבנק, ובין אם הדבר נובע מקשיי גביה עקב האינתיפאדה - כטענת החברה - אין ספק כי החוב כלפי הבנק נוצר עקב התדרדרותה הכספית של החברה.
טענתו של מנהל החברה, מר שקד, כי היה שרוי במגעים מתקדמים להכנסת שותפים חדשים לחברה - נותרה תלויה על בלימה. לא הוכח, כי עמדה להיחתם טיוטת הסכם עם חברת רהב. מעדותו של מר שמעיה מזרחי, שהוזמן להעיד כעד הגנה עולה, כי מדובר היה בטיוטא ראשונית, כאשר טרם סוכמו כל הפרטים הנוגעים לעסקה העתידית. מר מזרחי אף העיד, כי שקד דיווח לו
"שיש בעיות עם הבנק... וזה הטריד אותי קצת... אולי הוא רצה שאתן לו כסף כדי לחלץ אותו מהצרות, אבל אני לא אעשה משהו כזה ואכנס למיטה חולה" (ע' 63).
אופן ביטול מסגרת האשראי
לבנק יש שיקול דעת, להחליט אם ומתי לתת הלוואה ללקוח או להעמיד אשראי לפרעון. שיקול דעת זה נקבע עוד בע"א 323/80
אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 685. עם זאת, שיקול הדעת של הבנק בדבר הפסקת האשראי כפוף לחובת הבנק לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, כפי ששבה ופסקה לאחרונה כב' השופטת ד' קרת, בתיק פשר (ת"א) 1460/98
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חברת י.מ.מועדון ים כנרת (1989), פס"ד מיום 14.2.07.
בנסיבות העניין, כפי שהוכחו בפני, אין ספק שהבנק היה זכאי להגן על עצמו מפני הגדלת החשיפה לחובות החברה. במיוחד נכונה אמירה זו, לאור העובדה שהבנק החל להיות מעורב בניהולה השוטף של החברה, עד כדי כך שדרש, כי תוצג לו מראש רשימת השיקים שהחברה מתכוונת להוציא מחשבונה. מר שקד עצמו העיד, כי
"הבנק ומנהל המחלקה העסקית תיפקדו למעשה כמנהליה של החברה" (סעיף 26 לתצהיר עדותו הראשית). אך אין ספק, כי מדובר במעורבות חלקית בלבד, כאשר לבנק לא הייתה שליטה על עסקיה של החברה.
משלוח הפקס ביום 2.10.02 בשעות הצהריים בוצע, למרות שהיה ברור לשולח, כי באותו יום לא תהיה בידי מנהל החברה אפשרות לסור לסניף הבנק. החלטת הבנק להחזיר מיד 20 שיקים של החברה, נחתה על החברה במפתיע. שני המעשים גם יחד מהווים התנהגות כוחנית וחסרת תום לב מצד הבנק.
כאשר נשאל מנהל סניף הבנק, מר משה מנדל, מדוע לא המתין הבנק 10 ימים להסדרת חובה של החברה, כפי שנכתב בפקס, ומדוע הורה על עצירת החשבון באיבחה אחת השיב:
"המילה אבחה אחת לא נכונה. היו אין ספור שיחות עם הלקוח לגבי החריגות שלו" (ע' 9).
כפי שניתן להבחין, אין באמירה זו משום מענה לשאלה, מדוע פעל הבנק בניגוד לאמור בהודעתו הוא ולא המתין 10 ימים כנדרש. בסיכומיה טוענת ב"כ הבנק, כי מסגרת האשראי בוטלה רק ביום 27.10.02, ומנסה להראות כי הבנק העניק את הארכה הנדרשת לחברה. אין ממש בטענה זו, לאור העובדה שהבנק פעל להחזרת 20 שיקים והפיכת חשבונה של החברה למוגבל באופן מיידי, וללא כל התראה.
התנהגותו של הבנק גרמה לקריסתה המיידית של החברה ועליו לפצותה בשל כך. זאת, ללא קשר לעובדה, שעל החברה לסלק את חובה הבלתי מוכחש לבנק, שנצבר עקב מצבה הכלכלי הרעוע.